<h1>תניא רבתי סימן ל"ז</h1>
<h2>דף כא:</h2>
בחנוכה אסור להתענות לפי שהם מן הימים הכתובים במגילת תענית דלא לאתענאה בהון. ואף על גב דקיימא לן דבטלה מגילת תענית, בחנוכה ובפורים לא בטלה. ואם אירע לו לאדם תענית חלום בחנוכה. מותר לו לישב בתענית, שהרי אפילו בשבת מותר להתענות תענית חלום. ובחנוכה אסור לספוד על מת. דתניא בעשרים וחמשה ביה דהיינו בכסליו. חנוכתא תמניא יומי די לא למספד בהון. ומצאתי בשם הגאונים ז"ל בחנוכה לא הצדיקו ולא הספידו. ואמר שכבר רבינו ליאונטין הכהן ז"ל הספיד על חכם. אבל בשם רבינו ישעיה ז"ל מצאתי שאין הגון לאומרו, לפי שיש בצדוק הדין דברים המעציבים לבו של אדם כגון זכרון יום המיתה ודברים רבים כדי להכניע לבו של אדם. לפיכך אין ראוי לאומרו בשום יום שאסרו חכמים להספיד בו. וכן מצאתי בשם רבינו משולם ז"ל שאסר לאומרו בחנוכה ובפורים. וכל שכן בראשי חדשים ובחולו של מועד. וכן מצאתי בשם רב נטרונאי גאון ז"ל שאסור לאומרו. ודוקא בהספד אסור. אבל אבילות נוהגת, שלא מצינו ימים שאין אבילות נוהגת בהן אלא שבת ורגלים וראש השנה ויום הכפורים בלבד. ירושלמי בסוף פרק ואלו מגלחין. רבי תנחום בר' עילאי דמך בחנוכתא. ר' דוסא דמך בריש ירחא דניסן. עבדין ליה איברייא (סעודת הבראה), סברין מימר מן דעתהון דרבנן. בדקון ואשכחון דלאו מן דעתהון דרבנן. מצאתי בספר שבולי הלקט. מהכא משמע דאין להברות האבל בחנוכה. והוא הדין בפורים. דלא בטלו להו חנוכה ופורים. אבל ראש חדש ניסן ושאר ימים הכתובים במגילת תענית בטלו להו. ומנהגנו להברות את האבל אפילו בשבת וכל שכן בחנוכה ובפורים. וכן כתב רבינו משה ב"ר מיימון ז"ל.
